שיטת דובוני אכפת לי למכירה

האוטו שלי מהיר יותר, קרם האנטיאייג'ינג שלי מבריק במיוחד, הרופאים אצלנו הכי מנוסים.
נשמע כמו אסטרטגיה פשוטה וטובה למכירה – אני מספר לכם מה הכי טוב במותג שלי ואתם רצים וקונים אותו.

אז אם אתם משרד פרסום בשנות ה-80 עם קשרים בערוץ 1, זה יכול לעבוד, גם אם יש לכם תקציב אינסופי לשפוך על מדיה בפריים טיים מסר כזה יכול לעבוד, כי במקרה כזה לא משנה מה המסר…

אבל אם המטרה שלנו היא לאו דווקא לשפוך ערימות של כסף ואנחנו רוצים שלקוחות פוטנציאליים באמת יתחברו למותג שלנו ויזדהו איתו, אנחנו צריכים להתחיל לחשוב אחרת על אסטרטגיית הפרסום שלנו.

אחי בא לך להיות מותג?

בואו נעשה לרגע האנשה למותג שלנו ונתייחס אליו כאל בנאדם. מה שיהפוך את המסר הפרסומי שבנינו לו כדרך שבה הוא מתנהג ומדבר איתנו.

עכשיו, אם האסטרטגיה הפרסומית שלנו היא לספר לכולם כמה המותג שלנו מספר אחד, יתברר לנו שהפכנו אותו לבנאדם די בלתי נסבל… הוא הופך להיות אותו המצליחן הפוץ והסנוב, שמגיע למסיבה באוטו החדש שלו ומספר לכולם כמה הוא הכי טוב וכמה הוא הכי מוצלח ושהוא ממש, אבל ממש מדהים.

אז יכול להיות שזה מרשים חלק מהאנשים אבל הסיכוי שתיווצר חברות אמיתית עם השוויצר הכי גדול באזור היא נמוכה. כי בסופו של דבר הוא מרוכז בעצמו ולא מרוכז באנשים שאיתם הוא מדבר.
אז מה עושים? מספרים לכולם שאנחנו לא הכי טובים? מראים כמה המותג שלנו בינוני?

ממש לא,

הפוך גוטה

אנחנו נעשה את מה שדובוני אכפת לי עושים – נקשיב, נבין ונעורר אמפתיה אצל הקהל שלנו.
או במילים אחרות נזהה את היתרונות שלנו לא מנקודת המבט שלנו כמותג, אלא מדווקא מנקודת המבט של הצרכן.
בדרך כזו מ"האוטו שלנו הכי מהיר" אנחנו נהפוך את המסר בהתאם לקהל שלנו.
כך, המסר שלנו יכול להיות – "הדרך הכי מהירה שלי להגיע לעבודה" אם זה קהל של מנהלים וורקוהוליקים או מסר של "כולם מסתכלים על האוטו שלי כשאני שם גז" אם זה קהל של גברברים בני 20 שרוצים לעשות שופוני.

מה שעשינו פה לא שינה את היתרון המרכזי של האוטו אבל כן שינינו את נקודת המבט באסטרטגיה הפרסומית שלנו והתאמנו אותה ללקוחות שלנו.
לא אמרנו להם תראו איזה מדהימים אנחנו, אלא איזה מדהימים הם כשהם משתמשים במוצר שלנו. ובסופו של דבר תפיסה כזו בפרסום תאפשר לנו להשיג באותו התקציב תגובה הרבה יותר חזקה לפרסום המותג שלנו.